Scan barcode
lyva's review against another edition
5.0
Detective Avi Avraham will surely appeal to fans of Konrad Sejer, Van Veeteran, Martin Beck and even Wallander.
lckrgr's review against another edition
3.0
I received this book through a Goodreads First Reads giveaway.
I enjoyed this book, but at times found myself struggling with the language and the back story. Being that this is the second book in a series, of which I have not read the first book, I felt it relied almost too heavily on the first novel. It was definitely more difficult to pick up this book and meet the characters without already knowing them. I feel that by the end I had a much clearer picture of the main character Avraham Avraham.
I found the language difficult, and I think it may have been primarily due to the the fact it was translated from Hebrew. Some of the sentence structures and ways in which dialogue was written had me reading the same few sentences multiple times in order to fully understand them. I don't think this is a weakness of the book, but I do think it takes a little getting used to, and if you have more experience with translated literature than I do, I am sure you will find it easy to read.
I thought the story was really well interwoven, and I was never really sure the direction the different parties were moving. I really liked the pairing of internal monologues between Avi, the detective, and Chaim, the potential suspect. It was so interesting to watch the brilliant detective be totally on the wrong path after reading from Chaim's point of view.
All in all, I thought it was an interesting read. I would probably have appreciated it more if I knew more about Israeli culture and Jewish traditions.
I enjoyed this book, but at times found myself struggling with the language and the back story. Being that this is the second book in a series, of which I have not read the first book, I felt it relied almost too heavily on the first novel. It was definitely more difficult to pick up this book and meet the characters without already knowing them. I feel that by the end I had a much clearer picture of the main character Avraham Avraham.
I found the language difficult, and I think it may have been primarily due to the the fact it was translated from Hebrew. Some of the sentence structures and ways in which dialogue was written had me reading the same few sentences multiple times in order to fully understand them. I don't think this is a weakness of the book, but I do think it takes a little getting used to, and if you have more experience with translated literature than I do, I am sure you will find it easy to read.
I thought the story was really well interwoven, and I was never really sure the direction the different parties were moving. I really liked the pairing of internal monologues between Avi, the detective, and Chaim, the potential suspect. It was so interesting to watch the brilliant detective be totally on the wrong path after reading from Chaim's point of view.
All in all, I thought it was an interesting read. I would probably have appreciated it more if I knew more about Israeli culture and Jewish traditions.
yoav's review against another edition
5.0
הספר השני המתאר את קורותיו של החוקר אברהם אברהם, מעלה את הרף הגבוה שהוצב בספר הראשון. אברהם אברהם אינו סופר-הירו למעשה הוא כמעט אנטי-הירו ובעיקר הוא בן אדם, חוקר מנוסה, אדם בודד, מוטרד מוקף שדים שטרם התאושש מהחקירה הקודמת שהסתיימה בהצלחה אבל כמעט לא בזכותו. בספר נחשפות פרשיות חקירה שונות, האחת גלויה שתוצאתה לא ידועה והשניה סמויה שתוצאתה ידועה, אך אנו לא יודעים כיצד אברהם יפענח אותה. ההתרחשויות נפרשות לאט, שאלות שמטרידות את הקורא זוכות לתשובה בדרך כמעט אגבית אך מתוחכמת.
לצד חקירות המשטרה עוסק הספר באפשרות של אהבה, בין אברהם לבת זוגתו השוטרת הבלגית, בינו ובין מפקדיו ובין החשודים לבני זוגם. האפשרות לאלימות אכן מתממשת (ולו בחלקה) אך האפשרות לאהבה מורכבת יותר.
בסוף הספר השאלות שממשיכות להטריד את אברהם המשיכו להטריד גם אותי ונותרו באוויר.
לצד חקירות המשטרה עוסק הספר באפשרות של אהבה, בין אברהם לבת זוגתו השוטרת הבלגית, בינו ובין מפקדיו ובין החשודים לבני זוגם. האפשרות לאלימות אכן מתממשת (ולו בחלקה) אך האפשרות לאהבה מורכבת יותר.
בסוף הספר השאלות שממשיכות להטריד את אברהם המשיכו להטריד גם אותי ונותרו באוויר.
pilgriminal's review
1.0
I couldn't finish this book. I tried on numerous occassion to force my way through it's choppy, stacatto prose but in the end, I gave up. I'm not sure if it was the story itself or if it was the translation, but this booked irked me to no end.
deedee63's review against another edition
mysterious
medium-paced
- Plot- or character-driven? A mix
- Loveable characters? No
3.5
zzzrevel's review against another edition
4.0
This is the second in a series and in the first one I read
("The Missing File') and reviewed I said it was quite
weird and the police detective kind of turned me
off so much that I nearly did not finish it.
However, by this time in this second book I have come
to like the protagonist and also the author's melancholy
ways of providing the story.
It again has a puzzle that makes you scratch your head
all the way until he end when it all gets explained. Or
does it? Once again the author has left some uncertainty
in what actually happened. Ingenious.
Furthermore, the detective's personal life gets messier
in this one, but it whets your appetite for what will happen
in his next book. I'll be there for #3.
Recommended, but ONLY IF YOU HAVE READ #1. The two
books are a very close knit pair.
("The Missing File') and reviewed I said it was quite
weird and the police detective kind of turned me
off so much that I nearly did not finish it.
However, by this time in this second book I have come
to like the protagonist and also the author's melancholy
ways of providing the story.
It again has a puzzle that makes you scratch your head
all the way until he end when it all gets explained. Or
does it? Once again the author has left some uncertainty
in what actually happened. Ingenious.
Furthermore, the detective's personal life gets messier
in this one, but it whets your appetite for what will happen
in his next book. I'll be there for #3.
Recommended, but ONLY IF YOU HAVE READ #1. The two
books are a very close knit pair.
karna's review against another edition
3.0
Pas aussi bien que le précédent livre.
Certaines situations ou personnages sont traités de façon un peu trop superficiels ou impersonnels, j'ai trouvé cela un peu déroutant.
Certaines situations ou personnages sont traités de façon un peu trop superficiels ou impersonnels, j'ai trouvé cela un peu déroutant.
nimrodra45's review against another edition
3.0
3.5 כוכבים, עיגלתי כלפי מטה בגלל העלילה הבלשית במרכז הספר שהיתה קצת חלשה - אבל זה ספר שנהניתי ממנו מאד, והתפתחות הדמות של אברהם אברהם מרתקת, ואני בוודאות אמשיך לספרים הבאים.
הספר השני בסדרת "אברהם אברהם" של דרור משעני הוא ספר מצוין, שממשיך לעקוב אחרי החוקר המשטרתי שנושא את שמה של הסדרה והתלבטויותיו במהלך חקירה של מקרה של מזוודת נפץ שממוקמת מול גן ילדים בחולון. ממש אהבתי בספר:
1. ההתפתחות הרגשית של אברהם אברהם. האימפקט הרגשי שהשאירה עליו החקירה הקודמת (שתוארה בספר הקודם), וכיצד אימפקט זה רודף אחריו ומשפיע על האופן שהוא חוקר את המקרה הנוכחי. בנוסף, אברהם מצוי בתוך מערכת יחסים שהתחילה בספר הקודם, וממשיכה בספר זה. שני אלמנטים אלו (הזכרונות והמחשבות של אברהם על החקירה הקודמת יחד עם התלבטויותיו על הקשר עם מריאנקה) מציגים באופן מורכב ומעניין את דמותו של אברהם, מה מניע אותו ומהם הפחדים שהוא מנסה להתמודד איתם (כישלון בעבודה, להיות לבד). וכל זה מוצג בצורה אמינה ויוצר דמות עגולה שקל להזדהות איתה.
2. היחסים בין אברהם לבוסית שלו אילנה ליס. דיאלוגים אמינים שמצליחים לדון במתחים והקשיים שבניהול עבודת הבילוש וכיצד מחליטים איזה כיוון לנקוט בו ובמקביל להציג את היחסים האישיים ביניהם. כלומר משעני מציג גם את האלמנטים הלא מדוברים (מתח מיני, אכפתיות, אמפתיה) דרך דיאלוגים כביכול ענייניים בלבד וזה מצוין!
3. דרור משעני מניח שהקוראים שלו אינטילגנטים, והדמויות שהוא כותב אינטליגנטיות בעצמן. כלומר, לא יקרה מצב שאני הקורא הבנתי משהו לגבי העלילה, מבלי שאחת הדמויות תבין זאת בעצמה. בניגוד לספרי מתח בהם ברור לך מה המניע של דמות מסויימת, והחוקר או דמות ראשית אחרת לא מצליחים לראות את זה ואתה חושב לעצמך "איזה מפגר שהוא לא קולט את זה" - אצל דרור משעני הדמויות מבינות. אני מאד מעריך כתיבה כזו.
לא הכי אהבתי:
1. שתי החקירות שהצטלבו נגסו אחת בשניה מבחינת ההתמקדות של הכותב והקורא כך ששתיהן לא קיבלו מספיק "זמן מסך" בעיני. ובזמן שהראשונה היתה רדודה ולא מאד אמינה; השניה היתה מעניינת מאד ומורכבת פסיכולוגית. ושתיהן בעיני לא מספיק פותחו. אם בספר הקודם היה מקום משמעותי לדמויות משנה בדמות חוקרים נוספים וחקירות ותהליכי חקירה - בספר הזה היה פחות מקום לפיתוח זה, וחבל.
2. המניעים של הדמויות לפעולה לא תמיד היו לי ברורים. והיה לי קשה להאמין לחלק מהתפתחויות העלילה בגלל זה. אני מניח שזה פועל יוצא של הקיצוץ בהיקף שבו משעני מתאר את שתי החקירות.
בסיכומו של יום זה ספר מהנה שקראתי מהר (כי רציתי לדעת איך הוא מתפתח), ואני ממליץ עליו בחום למי שנהנה מהספר הראשון
הספר השני בסדרת "אברהם אברהם" של דרור משעני הוא ספר מצוין, שממשיך לעקוב אחרי החוקר המשטרתי שנושא את שמה של הסדרה והתלבטויותיו במהלך חקירה של מקרה של מזוודת נפץ שממוקמת מול גן ילדים בחולון. ממש אהבתי בספר:
1. ההתפתחות הרגשית של אברהם אברהם. האימפקט הרגשי שהשאירה עליו החקירה הקודמת (שתוארה בספר הקודם), וכיצד אימפקט זה רודף אחריו ומשפיע על האופן שהוא חוקר את המקרה הנוכחי. בנוסף, אברהם מצוי בתוך מערכת יחסים שהתחילה בספר הקודם, וממשיכה בספר זה. שני אלמנטים אלו (הזכרונות והמחשבות של אברהם על החקירה הקודמת יחד עם התלבטויותיו על הקשר עם מריאנקה) מציגים באופן מורכב ומעניין את דמותו של אברהם, מה מניע אותו ומהם הפחדים שהוא מנסה להתמודד איתם (כישלון בעבודה, להיות לבד). וכל זה מוצג בצורה אמינה ויוצר דמות עגולה שקל להזדהות איתה.
2. היחסים בין אברהם לבוסית שלו אילנה ליס. דיאלוגים אמינים שמצליחים לדון במתחים והקשיים שבניהול עבודת הבילוש וכיצד מחליטים איזה כיוון לנקוט בו ובמקביל להציג את היחסים האישיים ביניהם. כלומר משעני מציג גם את האלמנטים הלא מדוברים (מתח מיני, אכפתיות, אמפתיה) דרך דיאלוגים כביכול ענייניים בלבד וזה מצוין!
3. דרור משעני מניח שהקוראים שלו אינטילגנטים, והדמויות שהוא כותב אינטליגנטיות בעצמן. כלומר, לא יקרה מצב שאני הקורא הבנתי משהו לגבי העלילה, מבלי שאחת הדמויות תבין זאת בעצמה. בניגוד לספרי מתח בהם ברור לך מה המניע של דמות מסויימת, והחוקר או דמות ראשית אחרת לא מצליחים לראות את זה ואתה חושב לעצמך "איזה מפגר שהוא לא קולט את זה" - אצל דרור משעני הדמויות מבינות. אני מאד מעריך כתיבה כזו.
לא הכי אהבתי:
1. שתי החקירות שהצטלבו נגסו אחת בשניה מבחינת ההתמקדות של הכותב והקורא כך ששתיהן לא קיבלו מספיק "זמן מסך" בעיני. ובזמן שהראשונה היתה רדודה ולא מאד אמינה; השניה היתה מעניינת מאד ומורכבת פסיכולוגית. ושתיהן בעיני לא מספיק פותחו. אם בספר הקודם היה מקום משמעותי לדמויות משנה בדמות חוקרים נוספים וחקירות ותהליכי חקירה - בספר הזה היה פחות מקום לפיתוח זה, וחבל.
2. המניעים של הדמויות לפעולה לא תמיד היו לי ברורים. והיה לי קשה להאמין לחלק מהתפתחויות העלילה בגלל זה. אני מניח שזה פועל יוצא של הקיצוץ בהיקף שבו משעני מתאר את שתי החקירות.
בסיכומו של יום זה ספר מהנה שקראתי מהר (כי רציתי לדעת איך הוא מתפתח), ואני ממליץ עליו בחום למי שנהנה מהספר הראשון
raven88's review
5.0
In this evocative and gripping tale of mystery and psychological suspense A Possibility of Violence is the follow-up to The Missing File, the acclaimed first novel in D. A. Mishani’s literary crime series that was shortlisted for the CWA International Dagger Award. Having read and enjoyed The Missing File, I was looking forward to this, having a fond remembrance of the rather bleak and spare feel of the first book, and the peculiar appeal of Mishani’s unique style.
Unlike, the first book, I made the mistake of reading the first 100 pages or so of this one in rather small chunks, and consequently, due to the seemingly emotional neutrality of Mishani’s writing, I found it slightly difficult to return to it each time. Luckily, however, I rectified this by reading the last 200 pages in a single sitting, so becoming far more embroiled in what later reveals itself as a strangely impersonal and emotionally unsettling read. If I was to really analyse what I liked about the book, where normally emotional engagement with the characters is key, I think it is the sense of disassociation that Mishani brings to his prose and the characters contained within. Although he adopts the traditional tenet of a central detective in Avraham Avraham, I didn’t really feel that I got to know him in the way that others are so defined by the foibles and eccentricities of their characters. Indeed the book opens with Avraham on a visit to his lover Marianka in Belgium, as a precursor to her moving to Israel to be with him, but their relationship has a strange coldness about it, as Avraham is a man not adept at grand gestures. As the book progresses, communication breaks down in advance of her move, and it is not until the end of the book, that the chasm between them is fully explained. Likewise, he gives little of himself away, under the threat of a report regarding his handling of the investigation in the previous book (which is often referred to and explained if you have not read the first book), and the potential implications of this in what could be a contentious current investigation. He has a workman-like doggedness to his character, revealing little of his own emotions, but like all the finest detectives has a natural intuition to what may be being witheld from him, leading him on a different course of investigation which perturbs his superiors. I rather like the stoicism and solidity he exerts throughout the book, as one can sometimes have too much of the deeply troubled or overly extrovert detective characters.
Bearing in mind that the book encompasses the themes of child abuse, and possible marital violence, again, the calm neutrality with which Mishani imbues his central character, is equally reflected in the unfolding of the plot. What could be substantial and highly emotive themes are handled in an understated way, which in a way make the violent acts perpetrated more resonant and affecting. From the initial act of a suspected bomb being placed outside of a nursery school, a violent attack on one of the employees of the nursery, and a connection with a father of two whose wife is suddenly strangely absent, Mishani balances the plot perfectly, using the conduit of Avraham to to tie them together, with the denouement of the book stepping outside the previously more unemotional feel bringing a genuinely heart-rending conclusion. So, my admiration for Mishani remains intact, despite the uniquely unsettling and almost clinical style of his writing. A strange reading experience, but one that I can recommend away from the cliches that define so much of crime writing, and in stark contrast to the all too common schmaltz- paved paths that some police protagonists find themselves on. A good read, and more importantly, something a little different.
Unlike, the first book, I made the mistake of reading the first 100 pages or so of this one in rather small chunks, and consequently, due to the seemingly emotional neutrality of Mishani’s writing, I found it slightly difficult to return to it each time. Luckily, however, I rectified this by reading the last 200 pages in a single sitting, so becoming far more embroiled in what later reveals itself as a strangely impersonal and emotionally unsettling read. If I was to really analyse what I liked about the book, where normally emotional engagement with the characters is key, I think it is the sense of disassociation that Mishani brings to his prose and the characters contained within. Although he adopts the traditional tenet of a central detective in Avraham Avraham, I didn’t really feel that I got to know him in the way that others are so defined by the foibles and eccentricities of their characters. Indeed the book opens with Avraham on a visit to his lover Marianka in Belgium, as a precursor to her moving to Israel to be with him, but their relationship has a strange coldness about it, as Avraham is a man not adept at grand gestures. As the book progresses, communication breaks down in advance of her move, and it is not until the end of the book, that the chasm between them is fully explained. Likewise, he gives little of himself away, under the threat of a report regarding his handling of the investigation in the previous book (which is often referred to and explained if you have not read the first book), and the potential implications of this in what could be a contentious current investigation. He has a workman-like doggedness to his character, revealing little of his own emotions, but like all the finest detectives has a natural intuition to what may be being witheld from him, leading him on a different course of investigation which perturbs his superiors. I rather like the stoicism and solidity he exerts throughout the book, as one can sometimes have too much of the deeply troubled or overly extrovert detective characters.
Bearing in mind that the book encompasses the themes of child abuse, and possible marital violence, again, the calm neutrality with which Mishani imbues his central character, is equally reflected in the unfolding of the plot. What could be substantial and highly emotive themes are handled in an understated way, which in a way make the violent acts perpetrated more resonant and affecting. From the initial act of a suspected bomb being placed outside of a nursery school, a violent attack on one of the employees of the nursery, and a connection with a father of two whose wife is suddenly strangely absent, Mishani balances the plot perfectly, using the conduit of Avraham to to tie them together, with the denouement of the book stepping outside the previously more unemotional feel bringing a genuinely heart-rending conclusion. So, my admiration for Mishani remains intact, despite the uniquely unsettling and almost clinical style of his writing. A strange reading experience, but one that I can recommend away from the cliches that define so much of crime writing, and in stark contrast to the all too common schmaltz- paved paths that some police protagonists find themselves on. A good read, and more importantly, something a little different.